כשהסביבה לוחצת עלינו ומעירה לנו כהורים

כאשר אנחנו עונים או מגיבים לילדים בנוכחות חברים/חברות, קרובי משפחה, אמא, החותנת וכו',  יתכן שהתגובה שלנו לא תראה להם. 
יהיה להם מה להגיד לנו או לנסות להשפיע על התגובה שלנו. 
הטעות שלנו תהיה שנייחס משקל רב למה שאומרים לנו במקום להקשיב לקול הפנימי שלנו. אם נשמע מילים כמו "למה את מתערבת" או "מה כבר קרה", "תני להם", "שילמדו להסתדר", יתכן שהתגובה שלנו תהיה בהתאם לקולות האלה, ולא בהכרח בהתאם לדרך שאנחנו חושבים שנכון להגיב בה. 
למה זה קורה: הרגשת מבוכה, תחושת חוסר הביטחון שלנו באותו רגע, או שאנחנו לא רוצים  שיחשבו שאנחנו מגזימים בדאגה שלנו או בחטטנות. 
כמו בתחומים אחרים, שבהם חשוב לנו הרושם שאנחנו משאירים, גם הזהות ההורית שלנו חשובה לנו. 
זה מוביל אותנו לעיתים לנהוג גם בתחום ההורות באופן שיכול להיות מושפע מהכניעה שלנו ללחץ מסביב.
מה כדאי לעשות: חשוב לזהות את הרגעים האלה.
לפעמים הקולות מסביב הם טובים וכדאי לנו להקשיב להם.  
נפעל לפי שיקול הדעת שלנו בהתאם. אך לעיתים כל הקולות האלה הם רק מלחיצים אותנו, וגורמים לנו לפעול לא בהכרח בדרך המתאימה לנו ולערכינו.
אנחנו ההורים אחראים על הילדים שלנו. שיקול הדעת שלנו הוא נכון, ואם יש לנו שאלות אנחנו תמיד יכולים לשאול ולחשוב עוד על הדברים. 
חשוב ללמוד לזהות את הקולות האלה ולנסות להימנע מלתת להם לנהל אותנו.